IMG-20150528-WA0002

Posted by & filed under מתוך שעורי הבישול, מתוך שעורי הבישול, מתוך שעורי הבישול, קטגוריה 1, תרבות אכילה בריאה.

הרעיון לכתיבת הפוסט הגיע משאלות שחוזרות ונשנות על הבנת המושג אוכל מזין וכנגדו אוכל מזיק ובעקבות תכנים שנלמדים בקורס כמו בשיעור הראשון שבו אני מסביר על ההבדלים בין אוכל מזין למזיק ואז מכין פחזניות במילוי גבינה וירקות צלויים במחבת ובגרסה המתוקה אנו ממלאים את הפחזניות בקצפת ומוזגים מעל כל אחד לעצמו שוקולד מומס ושקדים פרוסים/אגוזים/פיסטוקים קלויים.

ואז כשמגיע הרגע שחוזר על עצמו כבר 11 שנים ושנאמרים בכל קבוצה “זה מאוד משמין, זה לא בריא” אז אני חוזר ומזכיר את ההקדמה שעשיתי לפני שהסברתי על הכנת הפחזניות שפחזניות זה “לא אוכל” זו חגיגה תרבותית לגוף, לנפש ולנשמה. במינון הנכון.

 

אוכל אמור להזין את הגוף הנפש והנשמה.

הגוף רוצה חומרי בניין, ויטמינים ומינרלים כדי להתקיים, הנפש רוצה לנוח ולעכל והנשמה רוצה לשמוח.

בניגוד לתפקיד ה”אוכל” תפקיד ה”לא אוכל” בא לשים דגש על מהו כן אוכל, מה שאינו מזין את הגוף מזיק לגוף ומה שמזיק לגוף אינו אוכל.

אפשר מידי פעם שזה אומר פעם אחת קטנה ביום להכניס לגוף ״לא אוכל״ אבל עדיף שלא.

בקורס הבישול אני מלמד להכין אוכל מזין אבל גם נלמדים עקרונות של הכנת מעדנים שאומנם לפעמים עשויים מחומרי גלם מעובדים אך כאשר הם נאכלים במינון הנכון, בחברה הנכונה והאירוע הנכון ובגלל חשיבותם התרבותית והשלווה שהם מסוגלים להפיק ברגע מסוים הם הופכים להיות מעבר לשילוב של אותם מרכיבים אלה סוג של מסורת שקובעת מי אנחנו ומאיפה אנחנו מגיעים. היא מחדדת את הזהות שלנו ומחברת אותנו כיצור חברתי לקבוצה שממנה באנו.

זה נשמע כמו תירוץ טוב כדי לאכול את כל המאכלים המתוקים אבל למען הסדר הטוב אעשה רשימה של מעדנים מסורתיים וכללים שבעזרתם כל אחד יוכל להבחין בין ״אוכל״ ו״לא אוכל״.

 

מעדנים מסורתיים קלסיים שמגדירים תרבות. “לא אוכל” מזיק לגוף אך במינון ובזמן הנכון מזינים את הנפש ואת הנשמה

  • מוס שוקולד
  • בווארייה
  • פחזניות במילויים שונים
  • עוגיות חמאה תוצרת בית
  • עוגות מאפינס מבוסמות תוצרת בית
  • גלידה עם וואפל טרי
  • עוגת שוקולד עשירה
  • קצפת עם תותים
  • שוקולד איכותי ונימוח בכל גווניו
  • עוגת טארט טאטן
  • וואפל בלגי
  • רטבים של פסטה שעשויים משילוב של חמאה ושמנת או מנקניקים.
  • גבינות אמתיות שנעשות כחלק משימור תרבות בהם הגבינה היא מסורת ודרך חיים.
  • לאוהבי הבשר והדגים אין כמו בשר איכותי מיושן כהלכה מבקר/עוף/הודו/דגים שגודל כהלכה ונעשה כהלכה – 

 

אני בטוח שיש עוד כמה ופונה אליכם לעזרה, אילו עוד מאכלים מסורתיים קלסיים אתם מכירים שאוכלים באירועים מיוחדים?

דוגמאות ועקרונות למזון שהוא “לא אוכל” שהוא חסר ערך תרבותי ורק מזיק:

  • כל החטיפים הצבעוניים “בטעם של” (גם שלא כתוב בטעם של לרוב זה בטעם של רק עם רמיזה למרכיבים איכותיים)
  • למיטב ידיעתי כל הגלידות/ארטיקים/קרטיבים בכל סוג אריזה בסופר
  • דגני בוקר למיניהם
  • עוגות קנויות ארוזות ותעשייתיות
  • כל בשר/עוף/דג קפוא ארוז ומתובל ולרוב גם לא מתובל
  • פסטה יבשה מהסופר
  • לחם תעשייתי
  • כל המשקאות המתוקים והצבעונים
  • שימורים

גם כאן אני צריך עזרה, ניסיתי לעבור וירטואלית בכל האזורים בסופר וזה מה שזכרתי, אם יש לכם עוד דוגמאות אשמח שתשתפו.

אני בטוח שגם אחרי הפוסט הזה יעלו שאלות על מהו “אוכל” ומהוא “לא אוכל” אך זה מטרתו של הפוסט, להעלות למודעות שאלות שבדרך כלל לא נשאלות ולכן אני קורא לכם לשאול על כל מיני מרכיבי מזון שנמצאים בחייכם האם הם “אוכל” או  “לא אוכל”.

אני יכול להבין את הפחד ששאלה כזאת מעלה כי מה נעשה עכשיו עם כל המידע והמודעות הזאת, עדיין נמשיך לאכול “לא אוכל” כי אין ברירה ואנו לא יודעים מה הוא כן אוכל ואיך עושים אותו טעים ובשגרה עמוסה עם קריירה וילדים.

שוב העלה ואציף את הפתרון שאני יודע שאתם מנחשים מהו.

 

קורס הבישול הבריא שלנו כמובן – לחצו כאן