למי שעדיין חושב על ילדים, תפסיקו לחשוב וקדימה לעבודה, לא משנה כמה זמן ייקח לכם ובאיזו צורה, ברגע שהם יהיו נוכחים בחייכם הכל ישתנה.
לפני שרועי נולד כבר חיכיתי לרגע שאוכל לבשל איתו, ממש להכין איתו אוכל מורכב, ולא כדורי שוקולד. אני מדבר על גלידה, רביולי, ניוקי, פטוצ’יני, פיצה ולחמים ועוד ועוד והוא רק בן שלוש, תארו לכם מה יהיה בגיל ארבע, אני יחזור הביתה והוא מכין לחברים שלו סורבה תותים וואפל בלגי, פסטה טרייה וקרוסטיני במבחר טעמים.
האימונים בדרך לגיל ארבע בעיצומם, הוא מכין פסטה ולחם מהבסיס כמעט לבד.
אין לי באמת מטרה להפוך אותו לשף מדופלם אבל שידע לפחות את כל מה שאני יודע . אני יודע שחלק ממני תמיד יהיה איתו בכל מקום ובכל זמן כאשר הוא יבשל, והוא יבשל.
אם ליהנות לבשל לבד נותן הרגשה של קסם, אז לבשל עם רועי זה קסם בעוצמה כפולה ומכופלת. לשמוע את רועי מבקש ממני שנעשה פסטה או ניוקי, גלידה, פיצה, עוגת שמרים, עוגיות ועוד… הופך אותי באותו הרגע לכל כך מאושר, אני מאד רוצה לבשל ולפעמים אין מי שיואכל, אבל שרועי מבקש זה תירוץ מספיק טוב רק כדי ליהנות להכין כל מה שהוא מבקש.