היום כולם יודעים שידע הרפואה נגיש לכולם ואפילו בשפה פשוטה.
כמעט בכל זמן בהיסטוריה פרט לזמן האחרון הרפואה הייתה שייכת לעם ולא רק לבעלי השכלה אקדמאית .
מה שקובע בסופו של דבר את “איכות” הרופא או שיטת הטיפול הוא מה המטופל מרגיש כשהוא הולך לרופא. הכוונה היא לחוסר הביטחון שחש המטופל בשיטה שמאכילה אותנו בתרופה ולא בפיתרון, ובמקביל מעשירה את מדע הטכנולוגיה ולא את בריאות האדם.
אין לי אפילו צל של ספק שכל רופא בתוכו מבין על מה אני מדבר, ובמקום לקחת אחריות על כישלון השיטה שאמורה לרפא את מכלול הבעיות היא מתעסקת בפתרון הטכנולוגיה שמחביא בעיקר את תופעת הלוואי של הבעיה.
כל חברת תרופות נבונה תוכיח איך היא עוזרת לאדם לא לסבול ולהימנע מכאב.
מהו כאב אם לא הדרך של הגוף לצלצל בפעמוניו על משהו לא תקין שמתחולל לאדם כאינדיווידואל בחיים ולא בהכרח בתוך הגוף.
הרפואה טובה אבל החברה מקולקלת והרפואה היום היא חלק מהתופעה החברתית של זמננו.
הרפואה אמורה לתמוך בבריאות האדם, וכל העוסק במקצוע צריך להקדיש את חייו לתמיכה בבריאות האדם ולא בתעשייה עשירה שדואגת יותר לכיסה של יצרני התרופות.
ששאולים רופא מה עיקר עיסוקו הוא צריך לומר שהוא מקדיש את כל זמנו כדי לענות על השאלה איך אני יכול לטפל באנשיי בדרך הטובה ביותר, כזאת שמחנכת את האדם לדאוג ולאבחן את עצמו ובשיתוף עם הידע של הרופא למצוא דרכים טובות לפתור את הבעיה האמיתית.
אני מבין שאפשר להתרשם מהכתוב כאילו אני חוויתי חוויה לא נעימה עם רופאים אבל בכל הכנות נראה לי שגם הרופאים שילכו לרופאים כדי שיטפלו בהם ולא יזכירו את היותם רופאים יוכלו לשים לב לתופעה.
כשהייתי אבא חדש לילד ראשון היינו מרבים לבקר אצל הרופאים על כל דבר קטן שצץ והיחס שקיבלנו הוא אומנם מאד סבלני ונעים אבל כשאני מתחיל לשאול שאלות אז נראה לי שהסבלנות נגמרת ונראה כאילו הרופא חורג מתפקידו כדי להסביר לי מה בדיוק הבעיה וישר ניגש לרשום לי מרשם כדי להעשיר גם מחר את חברות התרופות.
מה אני מצפה?
אני מצפה שכל רופא שמטפל באנשים ישאל את עצמו את השאלה הבאה:
איך אני יכול או יכולה להסביר למטופל שלי בדרך הפשוטה המובנת והעממית ביותר מה בדיוק הבעיה?
אילו פעולות מנע עלי לכוון את המטופל לעשות כדי שאותה בעיה לא תחזור על עצמה ?
מה אני מרגיש שאני צריך ללמוד עוד כדי לשרת את מטופלי טוב יותר?
איך אני יוצר אצל המטופל הרגשת ביטחון לגבי היותי רופא טוב?
שלכם
אסף לשר